<h1>ראב"ן סימן שנ"א</h1>
<h2>דף עד.</h2>
אסור לברור פסולת מתוך האוכל אפילו לאכול האוכל הנשאר בשבת לאלתר. ואסור לברור האוכל מתוך פסולת להניחו ולאכלה לאחר שעה אפילו בו ביום, דתנו רבנן היו לפניו ב' מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת ופירש אביי בורר בידו ואוכל לאלתר בורר ומניח לאכול לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת. וקיימא לן כאביי דאמרוה רבנן קמיה דרבא ואמר שפיר אמר נחמני. ואע"ג דאמרינן בגיטין [כ"ז] מצא לאלתר כשר ואמרינן כמה לאלתר כל שלא עבר שם אדם וי"א כל שלא שהה אדם שם, לאלתר דאביי מפרש בירושלמי כל זמן שיושב על השלחן ואוכל [ו]עיקר. ואמר חזקיה הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן חייב, ופרכינן למימרא דקסבר חזקיה אוכל מתוך פסולת אסור, ומשני שאני תורמוס דשלקי ליה ז' זימנין ואי לא שלקי ליה מסרח, כפסולת מתוך אוכל דמי, ש"מ מהכא פסולת מתוך אוכל אסור.
<h2>דף עד:</h2>
תנו רבנן התולש את הכנף מן העוף בשבת חייב חטאת ואמרינן התולש חייב משום גוזז. ויש מי שאומרים שאסור לתלוש הנוצה ביו"ט מבית שחיטה של עוף, דכיון דמלאכה דחייב עליה חטאת ואיפשר לתלוש מערב יו"ט יתלוש מבערב וישחוט למחר, דתנן [ק"ל.] כלל אמר רע"ק כל מלאכה שאיפשר לעשות מערב יו"ט וכו', ושחיטה אע"ג דאיפשר מבערב חיישינן למכמר בשרא ולהכי שחיט. ואני אומר אם כן שחיט כבשים נמי יגוז הצמר מערב יו"ט וישחוט למחר, אלא וודאי בין גזיזת צמר כבשים בין תלישת כנפי עוף כיון דבהדי שחיטה עביד להו שרי וישחוט העוף בהדי הכנף ולא יתלוש ויחתוך הצמר בהדי סימנין ושרי [והא דאמר כל מלאכה שאיפשר] וכו' היינו מלאכה דלא מצי עביד לה בהדי המלאכה דשריא.
<h2>דף קמד:</h2>
והא דאמר רב יוסף מדברי רבינו נלמד חולב אדם לתוך הקדירה, פירש רב יהודה גאון דביו"ט מיירי ולא בשבת אבל בשבת אסור מלאכה הוא תולדה דמפרק.
